ועד הים הגדול / אסתר קון הוצאת מטר


"...ביום ההוא היה חם במיוחד. ירושלים בערה כמו כבשן.. הלכתי לאורך רחוב יפו... הייתי מוכרח להסתלק משם מהר לפני שאמצא את עצמי ... יחד עם כל המשוגעים מהמחנות... עליתי על האוטובוס הראשון שראיתי... לאן זה בחורצ'יק? ואני אמרתי לא יודע לאן. תיקח אותי לאיפה שאתה רוצה. אפילו לג'יהנום" ... ולקח אותי לתל אביב. "
אני קוראת בספר ויכולה לראות אותם, את שייע גלר ניצול שואה , את נושה אשתו הקטנה שאותה הוא פוגש לראשונה בים תל אביב " בפיסת חול פנויה" , את השכנים , כל אחד וסודותיו הכמוסים.
אני כבר מתהלכת בשכונת הנמל ,בין הקיוסק, הסנדלריה ( "שמואל הבולגרי שאמרו עליו שהוא הסנדלר הכי טוב בתל אביב") הקצב וחנות הדגים וברוך הסלוניקאי שפתח מספרת גברים אם כי לא התמצא בתספורות אבל "התפרנס יפה בזכות הזורנלים שהשאירו לו פעם מלחים יוונים" עוברת ליד בית הקולנוע החשוך ושומעת קולות " שם היה אפשר לבכות בשקט... זה היה מקובל אז לבוא לקולנוע ולבכות בפרטיות".
אני עומדת עם שייע בדירה הקטנה עם המטבח והמרפסת (נושה מכינה לנו צלחת עוגיות) ורואה את הנמל והים, הים ששייע אמר עליו " אם מישהו היה שואל אותי מהו המקום שבו אני מרגיש הכי בטוח בעולם, לא הייתי חושב פעמיים ועונה שחוף הים של תל אביב הוא המפלט הבטוח שלי... שלמרבה המזל נמצא לא יותר משלוש דקות הליכה מהבית שבו אני גר. "
סיפור של אנשים קטנים וסיפורים מרגשים סיפור של אהבה וכאב הכל בשכונה קטנה בצפון הישן של תל אביב.

אגב , הבית של שייע ונושה נמצא ברחוב סמבטיון, אל תחפשו כי אין רחוב כזה... (סמבטיון : נהר אגדי שלפי המסורת גלו אליו עשרת השבטים), אבל כדאי ללכת ולהתהלך ברחובות הצדדיים והקטנים שהיו פעם שכונת בעלי גמלים, שכונת עובדי תנובה, שכונת פועלים ו'..) להלך ולדמיין...כי בבן יהודה תמצאו רק מעדניות, ספרי צמרת ואת בוטיק הנעל...
 

צירוף מקרים – התקשרה אליי מיכל להזמין טיול יום הולדת לאביה שגדל בתל אביב , בצפון הישן . כשהתחלנו לבנות את הטיול מתוך הסיפור האישי מצאנו שלהורי "ילד" היום הולדת היה בשכונת מזרחי ( דרום תל אביב) בית חרושת לגזוז בשם "סמבטיון".

 

מאמרים נוספים בנושא

פינות חמד בתל אביב מתוך הספרים והפעם לכבוד שבוע הספר שאותו אני כל כך אוהבת בחרתי להמליץ על הספר:

התחתית של תל אביב* / רון ברקאי ולטייל עמו בשכונת פלורנטין

"... כך התגלגלו הדברים שבגיל צעיר התחלתי לפנק את עצמי בספר שקניתי לי לכבוד יום הולדתי. כתבתי בו, בעמוד הראשון, הקדשה לכבוד האירוע, עטפתי אותו בתשומת לב בנייר מתנות מרשרש וקשרתי הכל בסרט צבעוני. החבילה הצנועה המתינה לי בפינת השולחן עד התאריך הנקוב בתעודת הלידה שלי, ואז הייתי מתענג על קריעת העטיפה ופתיחת הספר בעמוד הראשון..."
זה היה מנהגו של מאיר, אך בגיל 15 הוסיף טקס נוסף לחגיגת יום ההולדת שלו ...
אבל היום מאיר, שנובר באפילה, הוא ארכיאולוג שחופר באתר היסטורי אך גם בנבכי נשמתו המיוסרת. לא רק בדמותו ובשמו של מאיר יש היפוך במשמעות השם : אימו, בלה= יפה אך למעשה אישה שבלתה מתפרנסת כתופרת אך תפרנית) ו " מנסה בכל כוחה לשכוח אירועים מעברה", ובעלה שלמה ( מלך?) כל חייו לבוש בתחתונים וגופייה אפורים. וכמובן רקפת ( פרח נחבא וצנוע) אשתו הפראית ,שמאלפת נמרים. שמחה השכנה, שמיקצועה מטהרת המתים, ולא היתה שמחה בחייה ,ועוד אחרים.
מאיר יוצא אל תחנת הרכבת התחתית " פלורנטין" – כשערימת ניירות מודפסים מתחת לבית שחיו, וחושש "שמא תמצית חיי תישמט מידי". הוא נכנס אל הקרון אך הוא נתקף בהזיות שמחזירות אותו אל "התחתית של תל אביב" ואל זיכרונות הילדות בפלורנטין. חזרתי בעקבות מאיר ל"סטמבול" וניסיתי לגלות את הבית שהחשיכה אפפה אותו " ניגוד גמור לאור הנגוהות שפרץ מבתי השכנים". הסתובבתי בין בתי המלאכה של צריפי פלורנטין " בעל מלאכה זה מהקישקעס, לא מקשקושים! "צעדתי ברחוב מזרחי נכנסתי לבית יאיר, והמשכתי דרך רחוב הקישון עד לבית רומנו שכן, לפחות פעמיים בשנה " בלה , אמי המנוחה, נהגה לגרור אותי לבית רומנו... אך אפילו לי, בנה הקטן לא היה קשה להבחין בכך שהביקורים בבית רומנו היו דרכה של אמי לחמוק ולו לשעה קלה, אל מחוץ לחוצות הבדידות שסגרו על חייה... וכך יצאנו אם ובנה (ואני בעקבותיהם)למסע כיבושים והרפתקאות בין בדים, שטיחים כפתורים ואבזמים". המשכתי בין מסילת הרכבת, לפינה בה נהגה לעמוד רוחמה הזונה, , תוך שאני מנגבת מידי פעם את אגלי הזיעה " כי הזיעה היתה האובססיה הגדולה של בלה".
יחד עם מאיר, הילד וזהרה ,הילדה הגעתי עד לכנסיה הרוסית . שלא כמותם, עמדתי שעה ארוכה מחוץ לחומה הגבוהה ששערה סירב להיפתח למרות צילצוליי העקשניים , עד אשר הגיעה קבוצת תיירים פרובוסלביים עטופים מכף רגל ועד ראש. חמקתי ביניהם לתוך הכנסיה ניסיתי לשמוע את מה ששמע מאיר אך לא שמעתי ולכן שמתי פעמיי אל כנסייה ידידותית הרבה יותר ושם שמעתי את הצלילים...
הרבה סודות מלווים את הסיפור חלקם מתבהרים וחלקם השאירו בי סימני שאלה ותהייה. את הספר נהניתי לקרוא ואני ממליצה גם לכם. ואולי אחרי שתסיימו תצטרפו ל"סיור- סיפור" בעקבות "התחתית של תל אביב ושכונת פלורנטין"

*את הספר התחתית של תל אביב ,קראתי, אך חזרתי אליו בעקבות שיחת טלפון, מחוג ספרותי, שלמדו את הסיפור וביקשו ממני סיור על הסיפור. כמובן שמייד נרתמתי למשימה...
 

מאמרים נוספים בנושא